מורידים את החמ״ץ... ואיתו את הקילוגרמים העודפים...
מכירים את המשפט ״אני חייבת להוריד 15 ק״ג וזהו, אז אהיה
מאושרת״ ?
איך המשפט שכל כך שגור בפינו לא מצליח לעזור לנו להוריד במשקל ????
רובנו אומרים אותו פעמים רבות באופן כזה או אחר.. . ובכל זאת
מתקשים לקדם עצמנו לעבר המטרה.. ! למה ? מה מונע מאיתנו להצליח להוריד את הק״ג
העודפים ולהישאר שם????
בואו נבדוק מהם ה״מוקשים״ שאנו טומנים לעצמנו בדיבור ? מהן המילים
המכשילות בהן אנו משתמשים, התוקעות אותנו .
נתחיל במילה ״חייבת״ - מילה זו מכניסה לחווית אין ברירה... לחץ,
הכרח, מצב שנכפה עלי, ללא שליטה וללא בחירה.
ל״חייבת״ יש שתי אחיות ״מוכרחה״ ו- ״צריכה״ יחד שלושתן נקראות
מילות חמ״ץ :
חייבת - מוכרחה - צריכה.
האמנם ? האם באמת אני חייבת? מוכרחה ? צריכה ? בעזרת שאלה זו אני
יכולה לנטרל את החשיבה האוטומטית שלי שאני חייבת, שמכניסה אותי לתחושת כניעה וחוסר
שליטה במצב ומעבירה אותי לעמדת שחרור ובחירה שללא ספק עדיפה.
המילה השניה במשפט - ״להוריד״ יש במילה זו קונוטציה
שלילית... בדרך כלל אנחנו רוצים להיות בעליה ולא בירידה ...
ומה משמעות המילה ״וזהו״ במשפט ? השדר שעובר למוח הוא שהמשימה
הסתיימה, וכעת ניתן לחזור לדפוסים הישנים, לשגרת חיינו הקודמת זו הגורמת לנו שוב
להתחיל להעלות במשקל... וכך באמת קורה לרבים... דפוס ה״אקורדיון״ (עולים ויורדים)
המילה האחרונה - ״אז״ האם רק לאחר הורדת 15 ק״ג אהיה מאושרת?
האם אין לי רגעי אושר גם היום ובכל זאת לא ירדתי במשקל? האם ״אז אהיה מאושרת״
משמעו שכעת אני אדם עצוב, ואולי מדוכא בגלל עודף המשקל? ואם כן האם התחושה השלילית שלי היא כוח מניע
מספיק להשגת המטרה ? אולי היא דוקא מורידה לי את המוטיבציה ???? האם מתוך התסכול
אני מסוגלת לראות את המטרה הנכספת אליה אני שואפת ?
מתוך כל הנאמר לעיל מה הפלא שאני אומרת לעצמי שוב ושוב את המשפט
״אני חייבת להוריד 15 ק״ג וזהו , אז אהיה מאושרת״ ו... דבר לא קורה??? מסתבר כי השפה משפיעה על
התוצאה...
איך אפשר לומר זאת בדרך אחרת כך שתניע אותי לרדת במשקל ולהישאר שם לתמיד
? אציע כאן דוגמא שעשויה לחולל את השינוי הרצוי ולתמיד...
״אני רוצה להשיל מעלי 15 ק״ג, אז ארגיש טוב שאני מממשת את עצמי״
״מימוש עצמי״ זהו מקום מיטבי שכל אדם שואף להיות בו, להתחבר לעצמו
לרצונותיו לערכיו ...המילה ״רוצה״ מלמדת על מצב של בחירה וניהול עצמי ולא משהו שנכפה
עלי... היא מעניקה תחושה טובה של שליטה עצמית...
המילה ״להשיל״ מזכירה השלת בגד - מזכירה פעולה יום-יומית אפשרית,
מרמזת על זמינות הפעולה ומכניסה לתנועה... להוויה קלילה וטובה שכייף להימצא בה והמטרה
הופכת לנגישה ואפשרית ולא משהו רחוק כמו ״אושר״ שלעיתים קשה אפילו להגדיר
אותו ... או שלחילופין הוא כאן, ואז המשפט כלל אינו רלוונטי ולכן אינו מתממש..
״מימוש עצמי״ - זהו צורך בסיסי של אדם ולכן אנו רוצים שיהפוך
לחוויה קבועה בחיינו לחלק מהזהות שלנו.
אז אם נפטר מהחמ״ץ (חייבת,מוכרחה,צריכה) ונגדיר לעצמנו מטרה הקשורה
לזהות שלנו, קרוב לוודאי שכשנשיג אותה היא תהפוך לחלק מאיתנו ויותר לא תחמוק
לנו...
בעיתוי נפלא זה של אביב, בימים לפני הפסח מה מתאים יותר מלהפשיל
שרוולים ולנקות את החמ״ץ ?
כתזכורת איך עושים זאת ? – נשאל האם אני באמת מוכרחה? צריכה? כך אני עוצרת את החשיבה האוטומטית שלי, מערערת
אותה (את החמ״ץ) מסלקת אותה ומכניסה במקומה את המילה רוצה המעניקה תחושת בחירה, איתה אני מרגישה הרבה יותר חזקה עם מוטיבציה
לעשייה !
אז קדימה לעבודה !