כולנו מכירים את המושג פיתוי... הסיטואציה בה אנו עומדים מול משהו המעורר בנו תשוקה גדולה, משפיע
עלינו וגורם לנו להתנהג באופן לא רציונלי.. . להרגיש קטנים וכנועים מולה. למשל כשעומדים
מול נעל יפה בחלון הראוה, מתבוננים ומתבוננים ואז... כוח כלשהו מעבר לשליטתנו מנהל אותנו, לוקח
אותנו פנימה לחנות ואנחנו קונים אותה. לפעמים כשמתבוננים בבגד יפה שתלוי על קולב
בחנות ומבלי להבין כיצד הוא אצלינו ביד... ותוך רגע נוסף אנו לבושים בו ומתבוננים במראה ו....קונים. יכול
להיות שנגיע הביתה ואז נשאל את עצמנו – למה קניתי ? הלוא יש לי בגד מאוד דומה
בארון... אבל אז זה כבר מאוחר, הקניה כבר נעשתה. כך קורה גם בעקבות אמירה ששמענו הגורמת
לנו להגיב באופן המעורר בנו אחר כך חרטה... וכמובן איך לא – מול מאכל המעורר
תאווה... אנחנו לא מתאפקים ומוצאים עצמנו אוכלים אפילו כשלא רעבים ולמעשה אכלנו לפני
שעה... הפיתויים קיימים סביבנו כל הזמן ,
לפעמים אנחנו מצליחים לעמוד מולם ולפעמים... נכנעים. הכניעה לפיתוי משמעה חולשה. בספרו
"אל תאכלו את המרשמלו עדיין" פוסדה עוסק בסוגיית הכניעה לפיתוי. הוא מציג את
"תיאורית המרשמלו" שפותחה בעקבות מחקר שנעשה לפני שנים באוניברסיטת
סטנפורד עם ילדים בני ארבע (מחקר
של דר וולטר מישל). במחקר הכניסו כל ילד לחדר בנפרד. אל החדר נכנסה אישה והניחה
לפני הילד מרשמלו אחד. האישה אמרה לילד שהיא חייבת לעזוב את החדר למשך רבע שעה
ושאם לא יאכל את המרשמלו עד שתחזור, היא תיתן לו פרס כשתחזור – מרשמלו נוסף. חלק
מהילדים הצליחו לעמוד בפיתוי וחלקם לא. לאחר כמה שנים חזרו לבדוק את הילדים וגילו
כי הילדים שעמדו בפיתוי ולא אכלו את המרשמלו הצליחו הרבה יותר - בלימודים, עם
אחרים ובהתמודדות עם מתחים, בהשוואה לילדים שאכלו את המרשמלו. מסקנת המחקר היתה
כי היכולת לדחות סיפוקים ולא לאכול את המרשמלו מתוך רצון חופשי הוא גורם ניבוי
ברור להישגים. כלומר מי
שמצליח להתאפק ולא אוכל את "המרשמלו" כלומר מוותר על סיפוק קטן ומיידי
ירוויח בעתיד הרבה יותר. כמובן שאין זה אומר שאם
אין לנו את היכולת לא נצליח, אבל יהיה לנו קשה יותר. אבל הכי חשוב, מדובר ביכולת
נרכשת.
לטענת פוסדה, תגובה כועסת
כלפי אנשים היא אכילת המרשמלו מוקדם מדי – היא מבטאת אי עמידה בפיתוי הרגשי ובחירה
בפתרון הקל של התפרצות רגשית במקום בפתרון הנכון לטווח הארוך: לדבריו התנהגות של שליטה עצמית ועמידה בפיתוי תוך התמקדות בגמול לטווח ארוך
היא הפגנת דוגמה אישית ויש לה השפעה עצומה על התנהגותם של אחרים.
כיצד ניתן לעמוד מול הפיתוי בעמדת חוזק ולא בכניעה. מה אפשר לעשות ?
ראשית סיטואציית הפיתוי הינה מילוי צורך רגעי כתוצאה מחולשה בניהול
החשיבה והתייחסות למעבר לרגע ... לכן עלינו לגייס את כוח החשיבה לרגע המדובר. אציע
להלן מספר פעולות שעשויות להיות מתאימות להפחתת עוצמת הפיתוי ברגע שמופיע ומסייעות להחזיר את השליטה,המחשבה
וניהול הסיטואציה לידינו :
התייחסות לסיטואצית הפיתוי כסכנה וריחוק פיזי ומנטלי ממנה - אם נתייחס לרגע הפיתוי כרגע סכנה בו אנו מאבדים שליטה וחשיבה –
הגוף יגיב בהתאם ורגשות התשוקה והתאווה ישתנו לרגשות פחד מהסכנה וזו תביא אותנו
לבריחה פיזית או מנטלית מהסיטואציה, מהגורם המפתה. כשהחשיבה תכנס לפעולה ניתן יהיה
לחשוב באופן ענייני על הבחירה שלנו – להתחיל לשאול את עצמנו שאלות של רווח והפסד. עד
כמה הפיתוי מקדם אותנו לעבר מטרתנו ומימוש הערכים שלנו ? ולחילופין עד כמה
הוא מרחיק אותנו מהמטרה וגורר אותנו למקומות אפלים מהם אנו רוצים לברוח... העיסוק
בשאלות אלו מורידות כאמור את רמת ההתרגשות והתשוקה מהפיתוי ומאפשרות לעבור לניהול
חשיבה.
החלשת עוצמת הפיתוי
–בהתבוננות בגורם המפתה ניתן לעשות ZOOM OUT ולהוסיף אלמנטים נוספים לתודעה
שלנו שהשמטנו. הגורמים שהוספנו לתמונה
מקטינים ומחלישים את עוצמתו ונוכחותם מקטינה את תשומת הלב שהיה לנו לאותו גורם
מפתה...
הכנת משפטי חיזוק לרגע הפיתוי הנתפס כרגע חולשה.- הכנה מראש של משפטים מעצימים שיעניקו לנו כוח הנחוץ לרגעי החולשה.
בירור נחיצות ותועלת האכילה – בירור מידת הרעב שלי בסולם הרעב והשובע יעזור לי להזכיר לעצמי כי איני רעבה, שרק לפני
שעה סיימתי ארוחה וכו' ויפחית את עוצמת ההתרגשות מהמזון המפתה.
מיותר לציין כי ההצלחה לגייס את החשיבה ברגעי החולשה תעצים אותנו מאוד
ועם הזמן ככל שנחזור ונצליח בכך נחוש עצמנו בשליטה על חיינו, מנהלים אותם ונרגיש מאושרים !