ל " נ ש נ ו ש י ם " אנחנו לא מתייחסים ?!?

כולנו אוהבים "נשנושים". אלו חטיפים מסוגים שונים , בהם אנו נתקלים פה ושם... ומנשנשים... השימוש בשם הפועל  "לנשנש" מסביר את התפישה שלנו ביחס אליהם – אנחנו לא באמת אוכלים... אלא רק מעט טועמים, חוטפים... 

האומנם ???

ההתייחסות לנשנושים כמשהו שולי וההתעלמות מהם...כמוה כתרמית עצמית.

חלק מהחטיפים מאוד מאוד משמינים ! ולעיתים מהווים ערך קלורי של כמעט ארוחה...

בנוסף אנו מנשנשים בין הארוחות ובכלל לא סופרים אותם כמשהו שאכלנו  במהלך היום...

מה עושים?

לדעתי אין להתנזר מחטיפים - אך אפשר לנהל את אכילתם...

ראשית לשים לב מתי אנו מנשנשים ? כמה ? במיוחד כשהם מוגשים בצלחת ואין לי כל מושג כמה אכלתי ???

בנוסף, אם מתחשק לנו לנשנש ובחרנו לאכול את החטיף - טוב נעשה שנגדיר אותו כארוחת ביניים או ארוחת עיקרית (בהתאם לכמות ולערך הקלורי) ולא נתייחס אליו כאל  משהו בלתי נראה, "על הדרך" שלא נכלל בסך הארוחות היומי שלי.

ההתייחסות לנשנושים כארוחה קטנה מחזירה אותנו לעמדת בחירה - האם באמת אנו רוצים לנשנש או אולי מעדיפים לאכול משהו אחר.. משביע, טעים, או שלא ? 

תחשבו על זה...