צלחת החיים שלי אוקטובר 2013
גיליתי כי הצלחת שלי יכולה לשקף בין היתר את התנהלותי בחיים ?!?!
הגודל, סוג המטעמים
הנמצאים בתוכה, הפריסה שלהם, הכמות וכן השאריות שנותרות בה.. כל אלו ועוד מלמדים
עלי ...
כילדה אני
זוכרת שבצלחת שלי שלטה הפרדה מוחלטת בין סוגי המאכלים. למזון עם רוטב לא היתה רשות
כניסה ושהייה בו זמנית עם מזון יבש... שמא יירטב... הנוקשות שלטה בצלחת.. קודם כל
שניצל ופתיתים ורק אחר כך סלטים. אוי ואבוי היה אם בטעות נוצר ערבוב ...או חלילה
נגיעה... אל תשאלו מה אז קרה... ? ובכלל הייתי אכלנית גרועה, האכילה היתה תמיד תחת
לחצים ואיומים... כמובן שלא העזתי לטעום דברים חדשים. כך היתה התייחסותי לחיים -
סגירות, התכנסות, ונוקשות.. עמדותי היו נחרצות וחד-משמעיות, כאילו שאני מכירה כבר
הכל ! לכל מכרי וידידי – אתם בודאי תוהים
לעצמכם ואומרים האמנם ? מחייכים... וחושבים "לא יכול להיות"... את כנראה
מדברת על מישהי אחרת... טוב עשיתי בחיים כמה צעדים מאז...
כיום הצלחת שלי קטנה וממש כמו במועדון
השכונתי, מקום קטן המכיל המון... מקום מפגש לצבעים וטעמים. אני דואגת לערבב ביניהם,
ומעיזה להכניס לתוכה גם מזונות בלתי מזוהים... קיימת בתוכי פתיחות וסקרנות למזונות
החדשים מסביב וגמישות שיכולים להתרחש גם חיבורים בין שונים... במהלך השנים גם
למדתי שניתן להשאיר עודפים ומה שאינו טעים לא מוכרחים לבלוע בכוח רק כי כך חנכו
אותי ש"אוכל לא משאירים ולא זורקים"... מכירים את התחושה של להיות כמו
פח זבל העיקר לא לזרוק...? היום יש לי יותר הקשבה פנימה לגוף ולמה שדרוש ומתאים לו
ולמדתי לא להעמיס ולאכול במידה. כפתרון לספיחי התפישה שאוכל לא זורקים אני מעדיפה
למזוג לצלחת פעמיים ולא להעמיס עליה בבת אחת כמות גדולה. כך אני לא נכנעת לאוכל
המיותר או שאינו טעים לי ואוכלת רק מה שטעים ומתאים... יש ביטוי האומר
"העיניים אוכלות" - בהתבוננות על האוכל כבר אנחנו נכנסים לחווית האכילה,
בהמשך במזיגה שלו בצלחת מתעוררת התשוקה למזון ואז בתהליך האכילה גוברת ההנאה. אולם
לעיתים תוך כדי אכילה אנו מנהלים שיחה, צופים בתוכנית טלוויזיה או קוראים
עיתון... התנהלות זו פוגעת באיכות האכילה
שלנו - תשומת הלב שלנו בגורם החיצוני מנתקת אותנו מהצלחת...אנחנו אוכלים באוטומט
מה שיש בצלחת ובלי לשים לב מגלים לפתע שסיימנו את הארוחה, ולמעשה החמצנו בה את ההנאה
תחושת ההתמלאות והשובע . מכירים תופעה כזו ? מה אז קורה ? אנחנו לוקחים מנה נוספת
או אפילו רק קצת תוספת כדי לשבוע ?!?!
הפסד כפול היעדר חווית הארוחה, ו...אכילת תוספת מיותרת שתוצאותיה ברורות...
מתאמנת שלי
סיפרה שנהגה לאכול ליד השיש, תוך כדי עבודתה במטבח ולפעמים אפילו הישר מתוך
הסיר... כמובן שלא היה לה מושג מה וכמה אכלה.. היא פעלה באוטומט, אכילה ללא גבול
ובקרה , ללא בחירה והקשבה לצרכי הגוף שלה...
סיפור זה מחזיר
אותי שוב לילדותי, כמובן שאז לא הבנתי מדוע חוזרים ואומרים לי את המשפטים
"אסור לאכול בעמידה", "אין משיחין בשעת הסעודה" היום אני
בהחלט מבינה, ומטיפה זאת לכל מתאמני חשוב להיות בתוך חווית האכילה באופן אמיתי,
להקשיב למה שקורה פיזית בגוף בנוגע להתמלאות, ולעשות בחירות מתאימות אם להפסיק או
להמשיך לאכול – נוכחות האוכל בצלחת מסתבר זה לא הכל .
תחשבו מה הצלחת
שלכם בתקופות שונות שלכם יכולה לספר עליכם?