אוכל כפיצוי, כנחמה ? מי לא מכיר את התחושה ???

שואלים איך זה קורה לנו ? הנה לכם תשובה...  

שוב בכי...... מה עכשיו ? מה את רוצה ?  מה לתת לך ? אולי משהו טעים? אולי מעדן ? או.... בננה? כך אנחנו מנסים ומנסים ... עד שמוצאים משהו שירגיע את הקטנטנה וישביע את רצונה.

זוהי נחמה זמנית, המשאירה את הבעיה ללא מענה אמיתי של אהבה וקבלה ובהמשך... כמה צפוי, יחזור לו הבכי המחפש פתרון למצוקה שעדיין נותרה ... ועם הזמן היא תלך ותגדל... ותעמיד אותנו שוב ושוב חסרי אונים מולה ...

וחוזר חלילה...

כך ילדינו וגם אנחנו גדלנו כשהטביעו בנו את ההתניה שלמצוקה יש מענה קל וזמין – מעדן, פרי או משהו טעים... ובהמשך גם כבוגרים, מתוך ההרגל הזה אל המקרר אנחנו נגשים, ומוצאים נחמה בו, בממתקים, בחטיפים ומעת לעת הולכים ותופחים... המעניין הוא שלא תמיד אנחנו מבינים למה כך אנחנו מתנהגים כיון  שהכאב נותר לו אי שם עמוק עמוק בפנים...

אז יקירי למי הפתרונים ?

לאמא? לחטיף? או אולי לבעיה ? אותה אנו לא ממש מזהים, מתקשים לבטא ובודאי לא מבינים...

חשוב לציין כי במרוצת השנים, אנחנו מתוכנתים בתגובות והתנהגויות המובילות אותנו כשבויים לאותן התוצאות.

אם רוצים לחולל שינוי אמיתי בהתנהגות – יש לעשותו ברמת התיכנות.(של המוח) לחשוף ולשנות את ההרגלים, האמונות ותפיסות העולם על פיהן אנו מתנהלים ואז נופתע לגלות כיצד בקלות אנחנו משנים הרגלי חיים.

אותם ההרגלים שהוטבעו בנו במהלך השנים שלעיתים לא הבחנו בהם, ובכלל לא היינו מודעים...

מי שרוצה לקבל הוכחות, מוזמן לפנות אלי ולקבוע פגישה ללא תשלום להיכרות והתנסות.

ולעניין הבכי – זוכרים ??? אפשר פשוט לתת לקטנטנה שלנו ליטוף או חיבוק אוהב של הורה שהוא ההנאה הגדולה ביותר ותשובה הולמת למצוקה, גם לזו שאינה לגמרי מוגדרת או ברורה...