אם כבר ... אז כבר, יאללה ... אני אמשיך וזהו !

נניח שאנחנו רוצים לצאת מנקודה א' לעבר נקודה ב' ובדרך אנחנו נתקעים ומאבדים את הכיוון. האם אנחנו חוזרים לנק' א' ויוצאים ממנה שוב לדרך או ממשיכים מאותה נקודה שעצרנו הלאה לנק' ב' ? ברור שלא נחזור על פעמינו אלא נמשיך הלאה מהנקודה בה עצרנו לעבר נקודה ב'.

מהלך זה מתאר תהליך של שינוי.

באכילה פעמים רבות המנגנון הזה עובד אחרת...

לפעמים אני מחליטה על דרך חדשה להתנהלות עם האוכל , מחליטה על שינוי ולאחר יום יומיים או אפילו יותר... אני שוכחת את ההבטחה שלי לעצמי וכמו משום מקום מוצאת את עצמי שוב בהתנהגות הישנה בדיוק הפוך ממה שהתחייבתי – כמו ברגל גסה אני מפרה את ההסכם שלי עם עצמי ואוכלת מה שהחלטתי שלא אגע בו או בכמויות שהבטחתי שיותר לא אוכל... חריגה זו הופכת להיות נקודת השבירה היא מכניעה ומפילה אותי לגחמות והרצונות הסמויים שמנהלים אותי ואז אני אומרת לעצמי "יאללה, אם כבר.. אז כבר..!"

מהי התגובה האוטומטית לתהליך הבלתי ברור הזה? אני רוטנת ואומרת "הנה שוב זה קורה, שוב שברתי את המחוייבות שלי לעצמי"... "הנה עוד הוכחה לכך שאני לוזרית"... "מילה שלי אינה שווה"... "אין לי אופי"... וכך אני מוצאת את עצמי חוזרת לשגרה הישנה, לאכילה השגויה בהסתערות שהרי קיבלתי לכך צידוק...  ובסוף ... תחושת ההנאה מתחלפת ברגשות האשם המוכרים.

כיצד המנגנון הזה פועל?

ישנן סיבות שונות מדוע אנשים מתקשים לחולל שינוי, לדוגמה נוחות וכדאיות של ההרגל, פחד מהלא-נודע, קושי להתרגל להתנהגות חדשה וכל אחת מהן היא נושא בפני עצמו.

אני רוצה להתייחס כאן לשני דברים שלדעתי גורמים לויתור על תהליך השינוי כפי שתואר לעיל,  תפיסה שגויה 
של נקודת השבירה ודיבור פנימי שלילי.

כשאנו נמצאים בנקודת השבירה - ברגע החריגה שאכלנו בניגוד למה שהתחייבנו לעצמנו ומסתכלים לעבר המטרה, רואים את הדרך הארוכה שעדיין נותרה והיא מעוררת תחושת חוסר סבלנות לתהליך הארוך שעוד לפנינו. תחושה זו מקבלת גם חיזוק כשמסתכלים לאחור לעבר נקודת ההתחלה הקרובה אלינו וגורמת לנו לחשוב כי למעשה שום דבר לא קרה ולמעשה כלל לא התקדמנו מנקודת ההתחלה ... תמונה זו מעוררת זלזול בהישג הקטן שהושג... ותסכול בנוגע להמשך התהליך.

ההתבוננות בו-זמנית אל שתי הנקודות מעוררת כאמור חוסר סבלנות, ייאוש וגורמת לויתור...

במקום זאת אפשרת לתפוש את נקודת השבירה כמטרת ביניים שהושגה ! ולצורך כך לגייס דיבור פנימי חיובי שיתמוך בנו להמשך התהליך!

הדיבור השלילי שלנו בנקודת השבירה שתואר לעיל מעצים את חווית הכישלון וגורם לנו לוותר על המשך תהליך השינוי.

האם יש לנו שליטה על הדיבור הפנימי השלילי המופיע בנקודת השבירה ?

על מנת להבין את כוחו של הדיבור הפנימי אפשר לעשות תרגיל קצרצר. ניתן לרשום את אוסף המילים שאנו אומרים לעצמנו במצב של אי השגת מטרה בדומה למה שהוזכר לעיל... איזו תחושה עולה מהדיבור השלילי ?

כעת נחשוב על סיטואציה בה הצלחנו לבצע משימה, השגנו מטרה ואנו שבעי רצון מעצמנו – מהן המילים שאנו אומרים לעצמנו שם בחווית ההצלחה ? איזו תחושה עולה מהן ?

ההבדל הבולט בין הרשימות מלמד שהאחת מעוררת מוטיבציה והשניה בדיוק להיפך ! מחלישה. הבנה זו יכולה לעודד אותנו להשתמש בדיבור פנימי חיובי בנקודת השבירה במטרה לחזק אותנו ולסייע לנו לראותה כמטרת ביניים  שהושגה וכן יעורר בנו מחדש את המוטיבציה להמשיך הלאה בתהליך השינוי.

ולסיום, נקודה נוספת למחשבה, בעידן בו אנו חיים - עידן ה"אינסטנט" התפישה הרווחת היא כי מה שלא עובד מהר כאן ועכשיו – לא נחשב !! וראה איזה פלא -היום אנשים רבים אפילו שאינם ספורטאים משתתפים במרוצי מרתון. נראה לי כי בנוסף לכושר וספורט שהמרתון מעניק למשתתפיו הוא גם מפתח סבלנות ואורך רוח לתהליכים ארוכי טווח מתמשכים.

אז לא לכולנו מתאים להיות אצני מרתון, לכן אורך רוח וסבלנות לתהליכים ארוכים ניתן לפתח גם בדרכים אחרות, אחת מהן הוצעה לעיל.

בתקוה שנמצא עצמנו מתגברים על נקודות השבירה וממשיכים בתהליכים עד להשגת המטרה !